<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין ט'</h1>
<h2>דף ג:</h2>
והמצוה התשיעית היא שהזהירנו מעשות מעשה הידעוני. והוא גם כן מין ממיני עבודה זרה. והוא שיקח עצם עוף ששמו ידוע וישים אותו בפיו ויעשן עשון ויתפלל תפלות ויעשה מעשים עד שיתחבר לו ענין דומה לענין חולי הנופל ויקחהו תרדמה וידבר בהווים. אמרו (שם ס"ה:) ידעוני מניח עצם ידוע בפיו והוא מדבר מאליו. ובאה האזהרה בו בזה הלשון אל תפנו אל האובות ואל הידעונים. ואל תחשוב שזה לאו שבכללות. כי הוא כבר חילק אותם בזכרון העונש ואמר אוב או ידעוני וחייב בכל אחד מהם סקילה וכרת למזיד והוא אמרו יתעלה (ס"פ קדושים) ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו וכו'. ולשון ספרא (רפ"י) לפי שהוא אומר ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר אל תפנו אל האובות ואל הידעונים. והעובר על לאו זה גם כן בשוגג חייב חטאת קבועה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשביעי מסנהדרין (נ"ג., נ"ד., ס"ה:, ס"ז:).
